החלטת ועדת ערעורים מתאריך 18.02.2013


בנושא הערעור של דניאל אלפרט, נועה מס-איידר וליאור פינק, בנוגע להחלטת הפרלמנט מתאריך 19.01.2013, בנושא הפעלת לוח פרסום זימונים ועונשים של ועדת משמעת.

 

החוק כפי שעבר הוא כדלהלן:

יצירת שני לוחות (או אחד מפוצל), לוח בו יפורסמו הזימונים לועדת משמעת ולוח בו יפורסמו העונשים של ועדת משמעת.

על ועדת משמעת לקבוע החל מאיזה מספר עבירה אפשר לפרסם את החלטת הועדה.

יפורסם לוח זימונים על פי שעות – באחריות הילדים להסתכל בלוח. ועדת משמעת תחליט כיצד לנסח את הזימונים שיפורסמו.

ההחלטה מתקבלת לתקופת ניסיון עד פסח.

אם תלמיד מורחק ממרחב מסוים יפורסם מאיזה מקום הורחק.

פרסום גישורים על פי נוסח שינוסח על ידי ועדת משמעת.

 

דבר הועדה:

כאשר מובאת בפני ועדת ערעורים בקשה לפסול חוק אשר עבר בפרלמנט ברוב קולות, עליה לנהוג בזהירות מרבית. שהרי הרשות השופטת היא "אחותה הצעירה" של הרשות המחוקקת ולא אחותה הבכירה ממנה. חברי ועדת ערעורים לא נבחרו על ידי הציבור ותפקידם מקצועי גרידא: אסור להם לראות את עצמם כאילו תפקידם שם אותם מעל הפרלמנט. סוג כזה של אקטיביזם שיפוטי הוא שלילי ומסוכן לדמוקרטיה שלנו, בדיוק כמו אי התערבות כאשר הדבר נחוץ.

על חברי הועדה לבדוק האם החוק סותר באופן מהותי את החוקה. אסור להם לשאול את עצמם האם החוק הוא טוב או שאינו טוב. זהו תפקידו של הפרלמנט.

תפקידם לשאול את עצמם אך ורק אם יש סתירה בין החוק ובין החוקה.

יכול אדם לחשוב שהחוק המוצע הוא טוב ומועיל, אך בבדיקה מול החוקה למצוא שהוא סותר אותה.

יכול גם אדם לחשוב שהחוק המוצע הוא גרוע ומזיק, אך בבדיקה מול החוקה למצוא שהוא אינו סותר אותה.

על מי שיושב בועדת ערעורים לבדוק את עצמו שוב ושוב, חזור ובדוק. וגם אז, לזכור שהוא עשוי לטעות.

 



הנושאים:

נושא ראשון

העקרונות המכוננים של בית הספר קובעים זכות לפרטיות לכל חבר בקהילת בית הספר. (לפי סעיף 1 ג' בחוקת בית הספר: ליצור קהילה המחויבת לאפשר לפרט עצמאות מחשבתית ורגשית, ריבונות עצמית כאדם שלם בעל משמעת פנימית, אחריות אישית וסקרנות טבעית; קהילה המנהלת אורח חיים המבטיח את זכות האדם לחרות, לכבוד, לצדק, לפרטיות, לשונות, ולחופש הביטוי על כל גווניו, ופועלת להטמעת ערכי יסוד אלה ויישומם בחיי היום יום של בית הספר. על כן, בית הספר יהווה קהילה של בני אדם צעירים ומבוגרים המעצבים באופן פעיל שווה ופלורליסטי את עולמם ובו בזמן נושאים באחריות ופועלים על פי החלטותיהם הריבוניות.)

הועדה התרשמה שיש בהצעה משום פגיעה בפרטיותו של הפרט בקהילה. יתרה מזו: גם המציעים גורסים שיש פגיעה מסוימת בפרטיות – אך לשיטתם היא פגיעה מינורית יחסית.

רוב חברי הועדה השתכנעו שהזכות לפרטיות היא זכות יסוד שאין לפגוע בה אלא במקרי קיצון מיוחדים (כשמימוש הזכות יוצר פגיעה גדולה וחמורה יותר בזכויות יסוד אחרות).

עלתה הטענה שהחוק בא להגן על ביטחונם ורווחתם של תלמידי בית הספר ולכן הפגיעה המסוימת בזכות לפרטיות היא נסבלת.

הועדה לא השתכנעה שהדרך היחידה העומדת לועדת משמעת להגן על ילדי בית הספר היא דרך פגיעה בזכותם של יחידים לפרטיות. לועדת משמעת עומדים כלים רבים ומגוונים לשמור על ביטחונם ורווחתם של תלמידי בית הספר, ויש להראות שהופעלו כל הכלים החוקיים לפני שמבקשים מהפרלמנט לפגוע בזכות יסוד כל שהיא.

 

נושא שני:

מההצעה ומדבריהם של המציעים נובע כי חלק מהאחריות על הטלת עונשים בבית הספר מונחת מעתה על כתפיהם של הילדים. קבוצות חברתיות צריכות להחליט איך ומתי להעניש ילדים מסוימים באמצעות התרחקות מהם במידות כאלה ואחרות, וזאת בניגוד לחוקה שקובעת כי "ועדות משמעת וערעורים הן הגופים היחידים בבית הספר המוסמכים להטיל עונשים" (סעיף 4.2.4).

 

נושא שלישי:

ועדת ערעורים מוצאת שקיימת סכנה ממשית שהחוק כמו שעבר בפרלמנט יעודד מצבים של נידוי או החרמת ילדים שנחשבים לבעייתיים. מובן שאין זאת כוונת החוק אך הגבול בין "להתרחק מילדים שמצפצפים על חוקי בית הספר" ובין לנדות אותם הוא לא תמיד ברור.

אין חולק שהעקרונות המכוננים של בית הספר, בדברם על כיבוד הזולת וחיים בסביבה לא אלימה וסובלנית (לפי סעיף 1 א' בחוקת בית הספר) עומדים בניגוד מוחלט לנידוי כלשהו, גם של פרט בקהילה שעבר על החוק.

 

החלטת הועדה:

לאור כל הנאמר לעיל, ועדת ערעורים הגיעה למסקנה שהחוק בבסיסו אכן עומד בסתירה לחוקה ולכן, לאחר דיונים ולבטים רבים, החליטה ברוב צמוד לפסול את החוק.

 

על החתום, חברי ועדת ערעורים:

גלעד בן דוב (יו"ר)

אדר ענבר

אוהד גילור

אור נבו

נימרוד בר-לב

נעם קפלן

סתיו גרין

עומר פייניק

עידו לירון

עידו קשת

עילי גרדשטיין